ת"א 21956-09-21

תקציר

לעירייה שמורה הזכות לתבוע את הנתבעים בגין אי שיפוץ חזית הבניין שלהם, כנדרש בחוק העזר העירוני. לבית המשפט יש גם סמכות לדון בתביעה לצו מניעה, המורה לנתבעים לבצע את השיפוץ. עם זאת, חלק מהסעדים החלופיים שביקשה העירייה, כגון סעד הצהרתי ומינוי כונס נכסים לצרכים כספיים, הם תביעות כספיות במסווה ואינם מותרים ללא תשלום שכר טרחה מתאים. טענת הנתבעים כי לא קיבלו תמיכה או הדרכה מספקת מהעירייה כדי להתנגד לצו השיפוץ בתוך פרק הזמן הנקוב אינה תקפה. הם יכלו לבקש הארכה של תקופת ההתנגדות אך לא עשו זאת. סמכותו של בית המשפט במקרים בהם לא מוצה ההליך המנהלי מוגבלת לתביעות בעלות חשיבות ציבורית מיוחדת או לתביעות שאינן בתחום ועדת ההתנגדויות. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות חוק העזר העירוני לעניין איחוד חזיתות הבניינים. לטענת העירייה, החלונות הלא אחידים בחזית הנתבעים מצדיקים את צו השיפוץ. מנגד, הנתבעים טוענים כי חוק העזר חל רק על אלמנטים שחוקים או מוזנחים. בית המשפט מצדד בנתבעים, וקובע כי תכליתו של חוק העזר היא למנוע את הידרדרות החזיתות, ואין די בדרישה לשיפוץ מטעמי אחידות בלבד. בנוסף, בית המשפט מציין כי החלונות הם רכוש פרטי והעירייה אינה יכולה לדרוש את החלפתם ללא ראיות להזנחה או נזק. בעקבות זאת, בית המשפט מוציא צו מניעה המורה לנתבעים להשלים את השיפוץ בהתאם לדרישות העירייה, למעט איחוד חלונות, וקובע מועד אחרון של חצי שנה. אם השיפוץ לא יושלם בתוך פרק זמן זה, ימונה עורך הדין של העירייה ככונס נכסים לביצוע השיפוץ. כל צד יישא בעלויות שלו.