ת"פ 40001/03

תקציר

עורך דין ישראלי הורשע בביצוע גניבה בידי אדם מוסמך, עבירה על סעיף 393 לחוק העונשין, משנת 1977. עורכת הדין הופקדה על ניהול ירושת יתומה, המוערכת בכ-4.5 מיליון דולר, שהותירו הוריה בגיל צעיר. במקום זאת, עורך הדין גנב יותר מ-11 מיליון שקל מחשבון הנאמנות, תוך ניצול פגיעותו של הקורבן והאמון הבלתי מסויג בו. נסיבות המקרה הוחמרו בשל האופן המתוחכם שבו בוצעה הגניבה, זיוף מסמכים וניצול מעמדו כעורך דין. לקורבן נגרם נזק נפשי וכלכלי כבד, עם סיכוי קלוש להשיב את הכספים שנגנבו. ההגנה טענה להקלה בעונש בשל מצבו הבריאותי של הנאשם, גילו ותרומתו לספורט, אך בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את חומרת העבירה. גם עברו הנקי של עורך הדין לא נחשב לגורם מקל, שכן הוא היה תנאי מוקדם למקצועו והסיבה שבגללה רכש את אמונו של הקורבן. כתוצאה מכך, בית המשפט הטיל את העונש המקסימלי של 7 שנות מאסר, תוך הימנעות מקנסות נוספים בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם. החלטה זו התקבלה בהתחשב בפגיעה המהותית, בפגיעה במוניטין של מקצוע עריכת הדין ובהיעדר מקרים דומים, המצדיקים את העונש החמור כאמצעי הרתעה.