המ"ש 54971-06-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה להארכת מועד המשפט בתיק זה. על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, לבית המשפט שיקול דעת לדון בבקשות כאלה, והוא רשאי לקיים משפט גם אם הנאשם ביקש זאת מעבר למועד האחרון. החוק מתווה לכך שני תנאים: ראשית, שהבקשה לא הוגשה במועד מסיבות שאינן בשליטת המבקש; ושנית, שהיא הוגשה מיד לאחר הסרת העכבה. על בית המשפט לשקול האם אי ההודעה על בקשת הנאשם למשפט בזמן הייתה סבירה, ואם לאו, האם דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין. במקרה זה, ההודעה על תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובתו של המבקש כפי שנרשמה במשרד הפנים, אך היא לא נגבתה והוחזרה ללא סימון. על פי עקרון "חזקת המסירה", חזקה על המשיב כי מסר את ההודעה, תוך העברת נטל ההוכחה אל המבקש להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי לעמוד בנטל זה. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח כל סיבה מוצדקת לשיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, שאירע חודשים לאחר קבלת ההודעה. טענתו העיקרית של המבקש היא שלילת האישומים נגדו, אשר בהיעדר הצדקה נוספת, אינה סיבה מספקת להארכת מועד המשפט. בתי המשפט קבעו באופן עקבי כי אין די בהכחשה פשוטה של העובדות כדי לבסס עיוות דין בעבירות מנהליות וקנסות. מאחר שלא הוצגו נסיבות מיוחדות או הגנות תקפות, ונוכח השיהוי בהגשת הבקשה, מחליט בית המשפט לדחות את הבקשה להארכת מועד המשפט. על החלטה זו ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.