ת"א 1175/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעים בובליל, וכן נגד הנתבעים 2 ו-3, אותה עתר בובליל לדחייה. התביעה נובעת מהסכם פשרה שנחתם בשנת 2001, אשר לטענת התובעים נעשה במרמה. הרשם זמיר קבע בעבר כי הסכם הפשרה, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מהווה עילה, וכי כל טענה לגביו צריכה לבקש לבטל את ההסכם ולא לבקש סעד כספי. התובעים הביעו תחילה את נכונותם לתקן את תביעתם, אך בהמשך שינו את דעתם וציינו כי הדבר יהווה הפרה של התחייבויותיהם כלפי צד שלישי. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר והתובעים לא תיקנו אותה, אך השופט פסק לטובת התובעים וקבע כי אין לדחות את התביעה על הסף. השופטת הדגישה כי טענות לתרמית יכולות לשלול את תחולתו של מעשה בית משפט וכי הסכם הפשרה, במקרה זה, אינו מהווה פסק דין אלא מכיל רק רכיב ממנו. עוד ציינה השופטת כי ההסכם עצמו קבע כי הסעד היחיד בגין הפרת ההסכם הוא פיצוי או אכיפה ולכן לא ניתן לדחות את התביעה רק משום שהתובעים לא ביקשו לתקנו. למרות זאת, נדרשו התובעים לשלם לנתבעים 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בשל התנהלותם בנוגע לתיקון כתב התביעה.