ע"א 261/88

תקציר

החלטת בית המשפט העליון התייחסה לשאלה האם יש לרשום הערות אזהרה על חובת רישום משכנתאות על מקרקעין בבעלות החברה הן ברשם החברות והן בטאבו. בית המשפט הגיע למסקנה כי שטרי אזהרה כאמור משמשים כ"שעבודים", כהגדרתם בפקודת החברות, ולכן יש לרשום אותם ברשם החברות כדי שיהיו תקפים כנגד מפרקים ונושים בהליכי פירוק. אם אינם רשומים, הם בטלים כנגדם אך נשארים תקפים נגד בעלי הקרקע. ההחלטה הבחינה בין הערות אזהרה לבין שטרי משכנתא בפועל, וציינה כי האחרונים טעונים אישור רישום מרשם המקרקעין. עוד הבהיר בית המשפט כי ייפוי כוח בלתי חוזר אינו יוצר זכות מהותית אלא מבטיח זכות קיימת, ותוקפו בפירוק מוגבל על ידי זכויות החברה. לפיכך, התמקדו הערעורים בדרישת רישום נוסף ברשם החברות על מנת להגן על זכויות הנושים באופן יעיל, תוך הדגשה כי הרישום מספק ראייה כוללת של התחייבויותיה הכספיות של החברה, ובכך מבטיח זכויות אלה כנגד צדדים שלישיים בתרחישי חדלות פירעון. החלטה זו מדגישה את המורכבות והספציפיות הנדרשות בטיפול וברישום כלים משפטיים שונים לשמירה על האינטרסים של הנושים ומתווה את יחסי הגומלין המורכבים בין דיני הקניין לדיני החברות.