תא"מ 15975-07-09

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת נזיקין שהגישו בעלי רכב נגד מבטחת הרכב הפוגע לאחר תאונה. אין חולק כי נהג הרכב הפוגע היה אחראי לתאונה; השאלה היא האם על המבטחת לפצות את התובעים במסגרת פוליסת הביטחון המקיפה. מעשיו של הנהג, שכללו נהיגה תחת השפעת אלכוהול, מהירות מופרזת והפעלת רמזורים אדומים מרובים במהלך מרדף משטרתי, נחשבים לפזיזות על פי אמות המידה של החוק הפלילי. על בית המשפט לקבוע האם פעולות אלה היו מכוונות על פי תנאי פוליסת הביטוח. בהתייחסו למספר פסקי דין קודמים, מסביר השופט כי יש לפרש את המונח "מכוון" בפוליסה לפי סעיף 20(א)(1) לחוק העונשין, המתייחס לתכלית גרימת תוצאה. עם זאת, נשקלת גם הערת אגב של השופטת נאור בפסק דין קודם, המשווה ידע להסתברות גבוהה לגרימת נזק לכוונה. בהחלת פרשנויות אלה על המקרה הנוכחי, קובע השופט כי ידיעתו של הנהג כי בסבירות גבוהה אירעה תאונה פוטרת את המבטחת מתשלום פיצויים לתובעים. השופט מדגיש את הצורך להרתיע מפני התנהגות פזיזה כזו ומגיע למסקנה כי המבטחת אינה חייבת לפצות את התובעים בגין נזקי התאונה. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים.