ת"פ 2609-07-10

תקציר

הנאשם הורשע בתקיפת בת זוגו ובדחיפתה בעת שהחזיקה את בתם בת השנתיים. האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות של ה-28 בינואר 2009 בביתם. במסגרת הסדר חלקי, הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן והסכים לקבל תסקיר בעניינו. התביעה דרשה מאסר בפועל, ואילו ההגנה ביקשה מאסר על תנאי. בית המשפט שמע כי לנאשם עבר של אלימות והוא טופל בעבר בעקבות הליך פלילי בגין אלימות כלפי אשתו. שירות המבחן המליץ על טיפול ומעקב, אך הדבר לא צלח בשל חוסר שיתוף הפעולה של הנאשם והטלת האשמה על אשתו. הערכת הקצין הגיעה למסקנה כי הנאשם נמצא בסיכון לפגיעה חוזרת ולא המליץ על טיפול, תוך ציון הכחשתו ומזעור המצב. סנגורו של הנאשם טען לעונש מאסר על תנאי, תוך הדגשת העובדות המתוקנות בכתב האישום, מעורבותו החלקית של הנאשם בטיפול וקבלת אחריותו. בתוך כך, התובע הדגיש את חומרת העבירה, את הערכת שירות המבחן את הנאשם, וביקש עונש מאסר ממושך. בית המשפט הכיר ברשעותן של עבירות אלימות מסוג זה ובצורך להילחם בהן, ובסופו של דבר החליט כי יש צורך בעונש מאסר בשל הנסיבות. עם זאת, לאור הודאת הנאשם, חסכתו של בית המשפט מעדותה של המתלוננת ומאמציו לטיפול, הוטלה עליו תקופת מאסר מתונה של שמונה חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי בגין התנהגות טובה בעתיד. קנסות כספיים בוטלו. לנאשם זכות ערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.