ע"א 2414-05-21

תקציר

פסק דין זה דן בשתי נקודות מרכזיות במשפט - עוולת הסגת הגבול וגביית דמי שימוש נאותים בגין תקופת ההחזקה שלא כדין. בנקודה הראשונה, בית המשפט קובע כי אי ידיעת החוק אינה הגנה, ומאחר שהבת תפסה את הדירה המדוברת, היא ביצעה את עוולת הסגת הגבול, למרות שעשתה זאת בתום לב. הסוגיה השנייה מתחלקת לשתי תקופות - לפני ואחרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בתקופה הראשונה, בית המשפט מצדד בתובעת כי הבת חייבת בפיצויים גם אם לא השתמשה בנכס, שכן היא מנעה זאת מהתובע. בית המשפט קובע פיצוי של 2,000 שקל לחודש לתקופה זו. בתקופה השנייה, לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בית המשפט מורה על פיצוי חלקי, תוך הכרה בתום ליבה של הבת בהתחשב בפסיקת בית המשפט המחוזי לטובתה, אך גם ציין כי היה עליה לשקול את טובת התובע, שבסופו של דבר זכתה בתיק. הפיצוי לתקופה זו נקבע על 1,000 שקל לחודש. המשיבים, אשר סייעו לבת לפרוץ לדירה, אינם אחראים להסגת גבול או עשיית עושר, שכן פעלו בתום לב ולא הפיקו רווח כלשהו מהדירה. לבסוף, בית המשפט גם מורה לבת לשלם לתובעת את ההוצאות שנגרמו לה בשל פסיקת בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, אך לא את ההוצאות שנפסקו לבת על ידי בית המשפט העליון, אותן ניתן לקבל בחזרה בנפרד.