ע"א 717/89

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה שבו חברת תיירות, ערן טורס, התקשרה בהסכם עם חברת תיירות גרמנית למתן שירותים לקבוצות תיירים המבקרים בישראל. בעקבות מחלוקת על התשלום, פתח נציג החברה הגרמנית, בודיל, חשבון בנק והציג בפני ערן טורס טלקס המציין כי יופקד סכום כסף. ערן טורס הסכים לספק את השירותים אם הכספים יובטחו להם, מה שהוביל את בודיל להוציא הוראה בלתי חוזרת לבנק, לפיה רק עו"ד שילר, כנאמן של שני הצדדים, יוכל למשוך עד 40 אלף דולר מהחשבון. הבנק החתים את ההוראה כ"התקבלה". עם זאת, מאוחר יותר התיר הבנק לבודיל למשוך שיקים בניגוד להוראה. בית המשפט העליון קבע כי הסכמת הבנק להוראה ניתנה במידה מספקת באמצעות החותמת והתנהגותה לאחר מכן. עוד נמצא כי ההוראה מהווה המחאה של זכות, שכן מדובר בהרשאה בלתי חוזרת להבטחת זכותו של צד שלישי, מה שהופך אותה לחסינה מפני ביטול. זאת ועוד, מערכת היחסים בין הבנק ללקוחו הטילה חובות אמונים על הבנק, אותן הפר בכך שלא קיים את ההוראה. לפיכך חויב הבנק לשלם לערן טורס את סכום הכסף שהתיר לבודיל למשוך בניגוד להוראה, בצירוף ריבית והוצאות משפט. פסק הדין חיזק את אופי הנאמנות של יחסי בנק-לקוח והדגיש את תוקפן של המחאות זכות, גם בהיעדר פורמליות מפורשת.