סע"ש 8026-01-15

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, טענה כי הנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות וחובת תום הלב. לטענתה, תנאיה הורעו עקב הריונה וכי הנתבע סירב לאפשר לה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה הראשונה שלה. כן העלתה טענות בדבר אי תשלום שכר, ביטוח פנסיוני חובה, הלנת פיצויי פיטורים, זמן הנקה, דמי הבראה, חופשה שנתית ואי מתן הודעה מוקדמת כעובדת. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת חייבת להם כספים בגין חובות וקיזוזים הקשורים לשימוש של התובעת ברכב חברה במהלך עבודתה. לאחר ששקל את הראיות והעדויות, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת בדבר אפליה והתנכלות על רקע הריון. בית המשפט ציין כי לתובעת היו יחסים טובים עם מנכ"ל הנתבעת לאורך כל הריונה, וההרעה הנטענת בתנאים לא הייתה קשורה להריונה אלא ניסיון להיענות לבקשותיה לסיוע. בית הדין דחה גם את הטענה כי הנתבעת סירבה לאפשר לתובעת לחזור לעבודה, וקבע כי התובעת לא מסרה את ההודעה הנדרשת על חזרתה מחופשת הלידה. עם זאת, בית הדין קיבל חלקית תביעות אחרות, בהן ביטוח פנסיוני חובה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית ואי הודעה לעובד. בית המשפט מצא כי התובעת אכן חייבת לנתבעת בגין השימוש ברכב, אך דחה את תביעת הנתבעת לקיזוז מסוים. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 24,600 ₪, הכוללים את הסכומים הנ"ל והחזר עבור שעות ההנקה, בתוספת ריבית. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע 36,400 ₪ בגין חוב הרכב. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.