סע"ש 13463-12-16

תקציר

פסק הדין דן בחובתם של מעסיקים להכין ביטוח לעובדיהם ובהשלכות של אי ביצוע כן. במקרה זה, העובדת תבעה פיצויים מהמעסיק שלה על כך שלא ביטח אותה כראוי, מה שהוביל להפסדים כספיים. בית הדין היה צריך לקבוע האם המעסיק לא קידם את הביטוח של העובד, ואם כן, מה יהיה הפיצוי הראוי. נמצא כי לעובדת הייתה קרן פנסיה קודמת אך לא היה לה ביטוח אובדן כושר עבודה פעיל בעת שהחלה לעבוד אצל הנתבעת. העובדת לא ביטחה את עצמה כראוי במהלך עבודות קודמות וויתרה על הפרשות לפנסיה, דבר שסתר את טענתה בדבר החשיבות הרבה שהיא מייחסת לביטוח זה. עוד ציינה בית הדין כי ביטוח אובדן כושר העבודה הקודם של העובדת לא כלל את רכיב אובדן כושר העבודה, אותו טענה. השופטת הסכימה כי המעסיק לא ביטח את העובד כנדרש בחוק. עם זאת, תביעתה של העובדת לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה נדחתה מאחר שלא הביאה ראיות לכך שהיה לה ביטוח מתאים המכסה תרחיש זה. העובדת הייתה זכאית לפיצוי השווה להפרשות שהיה על המעסיק לבצע במהלך העסקתה, שחושבו לפי 10.5% משכרה במשך שישה חודשים ושישה ימים, בסך כולל של 1,041.6 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום בתוספת ריבית והפרשי הצמדה למדד מסיום העסקתה. העובדת תבעה גם פיצויים בגין הפסדי פנסיה, אך זו נדחתה מאחר שלא הגישה חוות דעת אקטוארית שתתמוך בתביעתה ולא הוכיחה כי ההפסד נבע מכך שהמעסיק לא ביטח אותה. ככלל, המעסיק נמצא אשם בכך שלא מילא את חובתו לבטח את העובד, אך טענותיו של העובד לא צלחו ברובן בשל חוסר ראיות. עם זאת, בית הדין החליט שלא לחייב את העובדת בהוצאות, בהתחשב במצבה הרפואי ובמחדל המעסיק. שני הצדדים עודכנו על פסק הדין, שניתן בהיעדרם.