בג"צ 5290/14

תקציר

עניינו של פסק הדין בהפעלת סמכות לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה, שעניינה הריסה, אטימה או החרמה של בתים השייכים לחשודים בפעילות טרור. בית המשפט תומך בפרקטיקה זו כאמצעי הרתעה מפני התקפות עתידיות, תוך הדגשת החוקיות המשוערת של החלטת הרשות המינהלית, עליה לא ערערו העותרים. ההחלטה מכירה בפגיעה הקשה בזכויות לקניין, לכבוד ולמחסה של תושבים חפים מפשע, אך מדגישה את האמצעים המידתיים הננקטים כדי לצמצם את הפגיעה, כגון הגבלת הריסות לחלקים ספציפיים של מבנים ובחירה באטימה במידת האפשר. בית המשפט דוחה את הטענה לאכיפה מפלה, שכן התקנה מכוונת להרתעה ולא לענישה ואינה מיושמת באופן סלקטיבי נגד קבוצה אתנית כלשהי. היא מדגישה כי קיים בסיס מינהלי איתן למעשיו של המשיב מבלי לחייב הגשת כתב אישום או הרשעת החשודים. פסק הדין דוחה את הטענה כי פעולות הננקטות בשטחי A אינן עולות בקנה אחד עם הסכמי ביניים, ומאשר סמכות רחבה המוקנית לשמירה על הביטחון. העותרים רשאים להגיש חוות דעת הנדסיות בנוגע להשפעה הפוטנציאלית על נכסים סמוכים לפני כל הריסה, דבר המצביע על התחשבות במזעור הנזק האגבי. פסק הדין הכולל מציע איזון בין הרתעה נדרשת לבין הגנה על זכויות האזרח, המסתיים בדחיית העתירות ללא הוצאות.