סע"ש 50167-04-21

תקציר

פסק דין ארוך זה דן במורכבות של קביעת זהותו של מעסיק ביחסי עבודה. הוא מפנה למספר פסקי דין קודמים ולהשלכותיהם על התיק הנוכחי, שסובב סביב תובע שעבד עבור הנתבעים ברציפות במשך שנה וחצי. בית הדין בוחן בדקדקנות את האותנטיות והלגיטימיות של דפוס ההעסקה, בהתחשב במבחנים השונים ובמכלול הנסיבות. מסקנתה היא כי יש לראות בנתבעת מס' 2 מעסיקה העיקרי של התובעת לאורך כל תקופת העסקתה, בעוד הנתבעת מס' 1 הינה מעסיקה משותפת במשך 6.5 החודשים הראשונים. פסק הדין מתייחס למספר טענות הנוגעות לתשלום, פיטורי התובע ואי מסירת הודעות ותלושי שכר. היא מקבלת את גרסת התובעת לאירועים, ומוצאת את הנתבעת מס' 2 חייבת בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי חגים, גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, דמי חופשה ופיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת. הנתבעת מס' 1 נושאת באחריות משותפת לחלק מתשלומים אלה, בהתאם לתקופה בה העסיקה את התובעת. בית המשפט פוסק לתובע פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר על ידי הנתבעים, וקובע סכום גבוה יחסית בשל מעמדו של התובע כעובד זר. שני הנתבעים נדרשים לשלם את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן הם נדרשים לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. לתובע מוקנית הזכות לערער על החלטת בית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.