ע"א 6069/23

תקציר

ניתוח משפטי של הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בת"א 15991-01-21 מבוא תיק זה עוסק בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, אשר סירב לפסול את עצמו מלדון בעניין קיום צוואה בשל משוא פנים לכאורה הנובע מדברים שנאמרו על ידי משיב במהלך דיון. סוגיות הליבה סובבות סביב הוגנות פרוצדורלית, אמינות הצהרות מחוץ לתיעוד הרשמי והעקרונות המשפטיים המסדירים פסילה של קצין שיפוט או פאנל בית משפט. עקרונות ומסגרת משפטית א. היעדר משוא פנים ופסילה שיפוטית העיקרון הבסיסי הוא שבתי המשפט והשופטים חייבים להיות חסרי פניות כדי לשמור על אמון הציבור בהליך השיפוטי. הקריטריונים לפסילה כוללים משוא פנים, נטייה ממשית או אמירות העלולות ליצור רושם סביר של משוא פנים (ראו: *קוד ההתנהגות השיפוטי הישראלי). יש לציין כי סף הפסילה נותן עדיפות ל*מראית עין של הטיה* גם אם אין הטיה ממשית*. b. ראיות להטיה לכאורה ולהליך הוגן כדי להצדיק פסילה על סמך הצהרות או התנהלות מחוץ להליכים רשמיים, על צד להוכיח כי הצהרות כאלה מדגימות באופן אובייקטיבי הטיה או מובילות ל*חשש סביר להטיה*. בתי המשפט נזהרים מהסתמכות על הערות לא רשמיות אלא אם כן הן מוכחות או מתועדות ישירות, בהתחשב בסיכון לפרשנות שגויה או תפיסה סובייקטיבית. ג. רלוונטיות של הצהרות שנאמרו מחוץ לתיעוד הרשמי בהקשר זה, דברי המשיב נאמרו לכאורה בדיונים אוף-דה-פרוטוקול ולא תומללו בפרוטוקול בית המשפט. הפסיקה הישראלית מדגישה בדרך כלל כי להערות שנאמרו מחוץ לתיעוד הרשמי, וללא ראיות תומכות, יש ערך ראייתי מוגבל בהערכות מוטות. הנטל להוכיח הטיה כזו מוטל במידה רבה על הצד הטוען. חידושים משפטיים ושיקולים פרוצדורליים - השפעת הצהרות אוף-דה-רקורד ההכרה של בית המשפט בכך שקשה לבסס הצהרות שנאמרו מחוץ לפרוטוקול מדגישה חידוש פרוצדורלי: הדגשת החשיבות של תיעוד רשמי מדויק להערכות הטיה. גישה זו מפחיתה את ההסתמכות על זיכרונות סובייקטיביים, שעלולים להיות מועדים לטעויות או להטיה. - טיפול בהתרשמות סובייקטיבית מול ראיות ראייתיות בית המשפט מבחין בין רגשות סובייקטיביים לבין ראיות אובייקטיביות. דחיית בקשת הפסילה תלויה בהיעדר הצהרות קונקרטיות ומתועדות העלולות להשפיע על חוסר משוא הפנים של בית המשפט, בהתאם לגישה שיפוטית זהירה: הימנעות מפסילה רק על סמך רגשות לכאורה או לכאורה, אלא אם כן אומתו. סיכום ועקרונות משפטיים בית המשפט לערעורים דחה את הערעור בעיקר משום שטענות המערער הסתמכו על אמירות לכאורה שלא נרשמו מחוץ להקשר הדיון הפורמלי, שהיו חסרות ביסוס ראייתי. ההחלטה מדגישה עקרונות משפטיים מרכזיים: - עליונות הרקורד של בית המשפט בהערכות הטיה, תוך הדגשת הצורך בראיות מתועדות כדי לבסס טענות להטיה (*עקרון הצורך הראייתי*). - ההגנה הפרוצדורלית שהערות לא רשמיות אינן מהוות עילה אוטומטית לפסילה אלא אם כן ראיות אובייקטיביות מוכיחות שיפוט מוקדם או משוא פנים. מקרה זה מחזק את ההקפדה הפרוצדורלית ואת החשיבות של רשומות רשמיות בתביעות הטיה שיפוטית, ומבטיח שההחלטות מבוססות על ראיות הניתנות לאימות וכי תפיסות סובייקטיביות אינן יכולות להשפיע באופן לא צודק על עצמאות שיפוטית.