ת"א 1360/09

תקציר

התובע, תלמיד ישיבה, תבע את הקיבוץ שהיה הבעלים של הבריכה ואת המבטחת לאחר שנפגע שם. האירוע התרחש כאשר התובע נדחף לבריכה על ידי חבר וכף רגלו נלכדה בסדק רחב בקיר הבריכה, וכתוצאה מכך נקרע גיד אכילס. העובדות המהותיות אינן שנויות במחלוקת. התובע נדחף לבריכה ונפצע כאשר רגלו פגעה באריח בולט ונלכד בסדק. המחלוקת העיקרית היא רמת מעורבותו של התובע באירוע. התובע טוען כי לא נהג בפראות ופשוט עמד ליד הבריכה בעת שנדחף, ואילו מציל הנתבעים העיד כי התובע היה חלק מההתנהגות הפרועה. בית המשפט מצדד בתובע, וקובע כי הבריכה אחראית לנזק שנגרם. בית המשפט טוען כי הבריכה לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, כגון העסקת מציל מנוסה דיו והבטחת בטיחות תעלת הניקוז. יתר על כן, היה על הנאשמים לצפות מראש את הסיכון לפגיעה כתוצאה מהתנהגות פרועה ונפילה לבריכה. עוד מזכיר בית המשפט כי הנתבעים יכלו להגיש הודעה נגד הישיבה או התלמיד שדחף את התובע אך לא עשו זאת, כלומר לא ניתן להשוות את הרשלנות התורמת הפוטנציאלית של התובע לזו של הנתבעים. עם זאת, מאחר שבית המשפט קיבל את גרסת המציל לאירועים, נמצא כי לתובע יש מידה מסוימת של אשם תורם. אשמתו המוסרית של התובע נאמדת בכ-25%. בית המשפט ממנה מומחה אשר קובע כי תפקוד הגיד של התובע תקין ואין נכות אורתופדית לצמיתות. בית המשפט פוסק לתובע פיצויים בסך 28,000 ₪, הכוללים 18,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ו-10,000 ₪ עבור עזרה והוצאות. סכום זה מופחת ב-25% בשל אשמתו התורמת של התובע, וכתוצאה מכך נקבע פיצוי סופי של 21,000 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות הכרוכות במשפט.