ע"א 5640/90

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן, המקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניינו של קטין שסבל מנזקי גוף. הקטין טען כי הפציעה נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים, בנפילה מארגז של רכב מסחרי נוסע. המערער (ככל הנראה הנהג או בעל הטנדר) טען כי התאונה מעולם לא התרחשה והכחיש אחריות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב מהימנות העדויות והראיות שהוצגו בנוגע לנסיבות האירוע. שופט בית המשפט המחוזי, גינת, פסק לטובת המשיבים (הקטין ואביו), והגיע למסקנה כי התאונה אכן התרחשה על סמך עדויותיהם העקביות של הקטין, אביו והנהג, וכן על סמך ראיות תומכות נוספות. המערער ערער על החלטה זו, אך השופטת שטרסברג-כהן דחתה את הערעור והסכימה עם פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. השופטת דחתה גם את טענות המערער בדבר אי סדרים פרוצדורליים הנוגעים לקבלת ראיות נוספות לאחר הגשת הסיכומים, וקבעה כי הדבר לא גרם עוול. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי הימנעותה של התביעה מזימון עדים נוספים אינה שוללת את מהימנות הראיות שהוצגו, והחלטת בית משפט קמא לסמוך על עדותו של הקטין הייתה מוצדקת. משכך, פסק הדין המקורי, שהורה למערערת לפצות את המשיבים, עמד בעינו, וגם המערערת נדרשה לשלם את הוצאות המשיבים.