ע"א 316/62

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בנחל הירקון בתל אביב. המשיב, עו"ד זלמן כהן, טען כי הוא החזיק במקרקעין מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ולכן הוא הבעלים. המערערת, עיריית תל אביב-יפו, תבעה את הקרקע על סמך רישומה כבעלים. התיק נסב סביב שתי שאלות: מהות החזקה של כהן בחלקה לאחר פקיעת הסכם חכירה עם העירייה, והאם החזקתו של כהן מהווה שלילת זכויותיה של העירייה כבעלים הרשום. בית המשפט העליון קבע כי החזקתו של כהן בקרקע המוחכרת לא שינתה את אופייה עם פקיעת חוזה החכירה ולא פגעה בזכויות העירייה. בית המשפט קבע כי כהן לא הוכיח כי מעשיו לאחר תום חוזה השכירות היו בניגוד לרצון העירייה. יתרה מכך, העירייה אף העסיקה את כהן כמפקח על קרקעות העירייה באזור, מה שמעיד על כך שהם אינם רואים בו יריב. השופטים קבעו כי תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה, והקרקע שהוחכרה לכהן נותרה בידי העירייה. לגבי יתרת החלקה קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי כהן הודה בהחזקת הקרקע ללא רשות. משכך, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור באופן חלקי, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומעניק לעירייה המערערת שטח של 2550 מ"ר בתוך החלקה שבמחלוקת. יתרת חלקה הוענקה לכהן. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את גבולות חלקו המדויקים של כל צד. המשיב כהן חויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין.