פש"ר 1710/09

תקציר

פסק הדין דן לגופו של תיק פשיטת רגל. הנאמן טען כי יש להם זכות לשעבד דיבידנדים שחולקו לנושים וזכות להימנע מהעברת כספי דיבידנד לנושה, אשיש, בשל זכות קיזוז. עם זאת, השופט פסק נגד הנאמן, בקובעו כי המקור המשפטי שציטט הנאמן, סעיף 132 לפקודה, אינו מקים זכות שעבוד; במקום זאת, היא רק הורתה לנאמן לשקול גורמים שונים בעת חישוב הדיבידנדים. יתר על כן, השופט פירש את הפקודה כך שעל הנאמן לחלק דיבידנדים באופן שווה, ללא תשלומים זכאים לנושים ספציפיים. באשר לזכות הקיזוז, השופטת הסכימה עם הנאמן כי קיימים הבדלים בין קיזוז אזרחי לבין קיזוז חדלות פירעון, אך לא הסכימה כי סעיף 74 לפקודה מאפשר לנאמן לעכב תשלומי דיבידנד. השופטת הבהירה כי הסעיף חל רק על חובות שהיו ניתנים לאיחוד ולפירעון בעת מתן צו הכינוס. מאחר שהחוב של אשיש חרג מקריטריון זה, לא הייתה לנאמן זכות לנכות מהם דיבידנדים. עוד הדגישה השופטת כי החלטות הנאמן בנוגע לתביעות חוב וחלוקת דיבידנד כפופות לביקורת של בית המשפט לפשיטת רגל. בעקבות זאת, הורה השופט לנאמן להעביר את כספי הדיבידנד לאשיש בהקדם, מבלי להמתין להחלטות נוספות. עוד ציינה השופטת כי כל הסכומים שייפסקו לחייב ינוכו מהחוב שאושר להם, ודיבידנדים עתידיים יחולקו לפי שיעור החוב הכללי. פסק הדין דחה את בקשה מס' 40 והדגיש כי העברת הדיבידנד צריכה להתבצע ללא קשר להחלטה בבקשה מס' 24. השופטת בחרה שלא להטיל הוצאות על אף אחד מהצדדים.