ע"א 181/14

תקציר

בפסק הדין הניתן התייחס בית המשפט לשאלות משפטיות רבות העולות מפרשנותם ויישומם של סעיפים ספציפיים בפקודת המס. הסוגיות המרכזיות נסובו סביב פרשנותו של סעיף 94ב(א)(2) בשאלה האם הוא מקים פיקציית מס של "מכר רעיוני", זיקתו לסעיף 94ב(ב)(1), והאם התיקונים הנוגעים לניכויי "הפסד בלתי מקוזז" חלים רטרואקטיבית. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של פקיד השומה לסעיף 94ב(א)(2), ואישר הליך חישוב דו-שלבי לקביעת רווחים ראויים לחלוקה. תהליך זה כולל תחילה הגדרת רווחים אלה לפי סעיף 94ב(ב)(1) ולאחר מכן קביעת שיעורי המס החלים לפי סעיפים 94ב(א)(1) ו-94ב(א)(2). עם זאת, בית המשפט דחה את הטענה כי סעיף 94ב(א)(2) יוצר פיקציית מס מוחלטת של מכירה רעיונית, ולא מצא מעמד עצמאי מסעיף 94ב(ב)(1). לעניין תחולה רטרואקטיבית של ניכויי הפסדים שהוכנסו בתיקון 132, מצא בית המשפט כי ניכויים אלה אינם יכולים לחול על רווחים שנצברו לפני מועד כניסת התיקון לתוקף, בשל היעדר כוונה מפורשת של המחוקק לאכוף רטרואקטיביות כאמור. עוד הודגש בפסק הדין כי זכויות בעלי המניות, כפי שנצברו בחוק הקודם, לא ייפגעו מהתיקון, ובכך חיזק את הכלל נגד הטלת מס רטרואקטיבי. לפיכך, הורה בית המשפט על שומות חוזרות שאינן כוללות ניכויי הפסדים לפני התיקון, אך מאפשרות ניכוי דיבידנדים שחולקו לפני המועד הקובע. ההחלטה העדיפה הגנה על זכויות הנישום, כאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי ההוראות החדשות של התיקון אינן חלות רטרואקטיבית, מה שהוביל לקבלת ערעור בעלי המניות ולדחיית שומות המס שכנגד.