בש"פ 877/23

תקציר

בית המשפט בחן את הערעורים על מעצרם של ג'בריל וטאהא, המואשמים בעבירות פליליות, והגיע למסקנה כי יש לדחות את שני הערעורים. בית המשפט ציין כי על פי חוק המעצרים, מעצר עד תום ההליכים המשפטיים מחייב קיומה של עילת מעצר, ראיות לכאורה הקושרות את הנאשמים לביצוע העבירות, וחוסר יכולת להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופות. במקרה של ג'יבריל קיימות ראיות משמעותיות, כולל צילומי וידיאו ועדויות של עדי ראייה, התומכות במעורבותו באירוע. עדויות ילדיו של המנוח ועד ראייה שאינו קשור אליו מזהות את ג'יבריל כיורה רעול פנים, ומציינים את בגדיו ומעשיו לפני ואחרי הפשע, דבר המצביע על מניע וניסיון לחמוק מלכידה. בית המשפט לא מצא סתירות משמעותיות בעדויות אלה כדי להצדיק התערבות. במקרה של טאהא, מעורבותו נתמכה בראיות וידאו שבהן הוא נראה רודף אחרי המנוח עם אלה לאחר ירייה, מה שמרמז על מודעות למצב וכוונה. למרות שטהא ערער על מהימנות הראיות, במיוחד בכל הנוגע לביטוי "לצוד אותו", בית המשפט קבע כי בשלב זה די בראיות כדי להצביע על סבירות סבירה להרשעה. בית המשפט ציין גם את היעדרן של סתירות מהותיות בעדויות העדים. באשר לחלופות מעצר אפשריות, קבע בית המשפט כי שיקולים אלה לאישום ברצח הם נדירים וחריגים, ואף אחד מענייניו של המערער אינו מצדיק חריג כזה. משכך, בית המשפט לא מצא בסיס לשחרורם ואישר את ההחלטה לדחות את הערעורים, בהינתן התשתית הראייתית המספקת הקיימת בשלב זה.