סע"ש 19127-08-19

תקציר

נמצא כי הנתבע העסיק את התובע כמנקה במשך אחד עשר חודשים. הנאשם הכחיש זאת בתחילה וניסה לשבש את ההליך המשפטי. בית הדין מצא כי הנתבעת הייתה מעסיקתה היחידה של התובעת, וכי יחסי העבודה החלו ביום 1.4.18 והסתיימו ביום 28.2.19. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע 3,520 ₪ בגין אי מתן תקופת הודעה מוקדמת כדין, וכן 5,000 ₪ בגין אי קיום שימוע לפני פיטורים, ו-5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה. התובעת זכאית גם למספר תשלומים הנוגעים לדיני העבודה בישראל, בהם 2,467 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה, 2,507 ש"ח בגין הפרשות לפיצויים, 6,262 ש"ח בגין ניכוי שלא כדין משכר בגין קופת גמל, 1,846 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה ו-1,584 ש"ח דמי חגים. חלק מטענות התובע נדחו, לרבות תביעה להפרשי שכר, הוצאות נסיעה, דמי הבראה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצוי בגין תלושי שכר פגומים (עבורם יקבל התובע 2,000 ₪). בסך הכל חייבת הנתבעת לתובע 18,186 ₪, בניכוי 12,000 ₪ שכבר שולמו על ידי צד אחר. סכום זה יוגדל בהפרשי הצמדה וריבית החל מ-1 במרץ 2019 ועד למועד התשלום המלא. הנתבע יכסה גם את הוצאות המשפט של התובע, המסתכמות ב-500 ₪, ואת שכר טרחת עורך הדין, המסתכמות ב-5,000 ₪.