תו"ב 30549-09-19

תקציר

בפסק הדין מדובר בנאשם שהודה בבניית תוספת בלתי מורשית של 25 מ"ר של חומרים קלים לביתו בירושלים, בניגוד לסעיפי חוק התכנון והבנייה. הבנייה לא עמדה בתב"עות מקומיות, ולכן לא ניתן היה להכשיר אותה. המאשימה הציעה טווח ענישה המבוסס על חישובים למ"ר, אך בהתחשב במצוקתה הכלכלית של הנאשם ובמצבה הבריאותי של בתו, קבע בית המשפט קנס נמוך יותר של 7,500 ש"ח בגין הבנייה, בתוספת אגרה של 1,620 ש"ח, שישולמו בתשלומים. בית המשפט הדגיש את חומרתה של הבנייה הבלתי חוקית, תוך שהוא מתייחס לתקדימים שונים על השפעותיה החברתיות הרחבות. למרות טענות המאשימה לקיום מיידי של צווי ההריסה, בית המשפט נעתר לעיכוב של שישה חודשים, תוך הכרה בצורך בדיור חלופי בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם. כמו כן, על הנאשם לספק התחייבות כספית למניעת עבירות עתידיות על פי דיני התכנון. פסק הדין מדגים איזון בין אכיפת חוקי התכנון לבין התחשבות במצוקות הפרט. הנתבע שומר לעצמו את הזכות לערער על החלטה זו תוך 45 יום.