ת"א 2474/86

תקציר

התובע, שנפגע בהתרסקות מטוס אולטרה-קל, תבע פיצויים מבעל המטוס, הטייס, יצרן המטוס ומדינת ישראל. בית המשפט קבע כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות וחוסר ניסיון של הטייס, כמו גם מגובהו הנמוך של המטוס ומהיעדר אמצעי בטיחות. בעלי המטוס, שהיו גם מנהליו, נמצאו אחראים לרשלנות בארבעה תחומים: אי התקנת מצנח, אי התקנת חגורות בטיחות, היעדר התרעת דוכן והעסקת טייס חסר ניסיון. בית המשפט קבע כי על הדירקטורים, שעסקו בפעילות בסיכון גבוה ללא מומחיות, חלה חובת זהירות להבטיח כיסוי ביטוחי הולם, אותו לא מילאו. עם זאת, המדינה לא הייתה אחראית לרשלנות ברישוי המטוס והטייס, שכן מעשיה לא היו הגורם המכריע לתאונה. עוד קבע בית המשפט כי חוק התובלה האווירית ואמנת ורשה אינם חלים על המקרה, שכן לתובע לא הונפק כרטיס נוסע. באשר לחלוקת האחריות, חילק בית המשפט את האחריות שווה בשווה בין הנתב לבין הנתבעים האחרים. מבחינת פיצויים, פסק בית המשפט לתובע סך של 3,238,911 ₪ בגין הפסדי עבר ועתיד, לרבות הפסדי השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות וצרכים מיוחדים. הסכום כלל גם פיצוי עבור עזרת הוריו של התובע ועלות התאמת דירתו. הסכום הכולל ישולם על ידי הנתבעים ביחד ולחוד, כולל הפרשי ריבית והצמדה. המדינה לא נדרשה לשפות את הנתבעים האחרים.