ת"א 1763/02

תקציר

הנתבע, חבר הקיבוץ, הודה כי הפסיק להעביר את משכורתו לקיבוץ כנדרש בתקנון הקיבוץ, אך טען כי זכותו לעשות כן משום שהקיבוץ פגע בזכויותיו ובזכויות בני משפחתו. בית המשפט קבע כי טענות הנתבע הן מסוג "הודאה והדחה", ולכן נטל ההוכחה מוטל עליו. הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו ובית המשפט דחה אותן. עוד קבע בית המשפט כי תקנון הקיבוץ הינו חוזה מחייב והתחייבויותיו של הנתבע על פי התקנות אינן תלויות בקיום התחייבויותיו של הקיבוץ כלפיו. משכך, הנתבע לא היה רשאי לחדול מיוזמתו ממילוי התחייבויותיו על פי התקנות. יתר על כן, הנתבע לא הוכיח כי קיימת לו זכות שעבוד או קיזוז כנגד הקיבוץ, וממילא זכות כזו לא תצדיק הלנת שכרו. עוד קבע בית המשפט כי היה על הנתבע לפעול על פי הליכי הערעור המפורטים בתקנון הקיבוץ, אם חש עוגמת נפש מהחלטות רשויות הקיבוץ, אך לא עשה כן. הנתבע ביקש מבית המשפט להתערב בהחלטות הקיבוץ לגביו ולגבי משפחתו, אולם בית המשפט לא מצא סיבה לעשות כן שכן החלטות הקיבוץ לא התקבלו בחוסר תום לב. גם טענותיו של הנתבע בדבר אפליה כלפיו מצד הקיבוץ לא הוכחו ובית המשפט דחה אותן. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הפסקת העברת המשכורות לקיבוץ על ידי הנתבע הייתה בלתי חוקית והורה לו לשלם לקיבוץ את הכספים שהרוויח מחודש יוני 2000, למעט שווי מתנות לחג שהנאשם לא נדרש להעביר לקיבוץ. שני הצדדים היו אמורים לשאת בהוצאותיהם, וניתן היה לערער על פסק הדין בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי.