בש"פ 404/97

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטה לקיים פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המערער. הפסילה הראשונית הוטלה בעקבות מעורבותו של המערער בתאונת דרכים קטלנית. על פי פרטי המקרה, המערער נסע בשומרון לכיוון אלפי מנשה כאשר הם פגעו בחמור שהיה בכביש. המערער טוען כי עצר את הרכב אך המשיך בנסיעה כעבור דקה והותיר את פגר החמור על הכביש. זמן קצר לאחר מכן אירעה תאונה קטלנית בזירה, שגרמה למותם של שני אנשים ולפציעתם של שלושה נוספים, שלטענת המערער לא גרמו. המערער עתר לביטול הפסילה המנהלית אך נדחה על ידי בית משפט השלום ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי. בערעור בפני כבוד השופט נ' דסקין מובאות מספר טענות מטעם המערערים, ובהם כי הם לא הפרו את תקנות התעבורה, כי לא היו מעורבים בתאונה הקטלנית, וכי האחריות העיקרית לכך היא שהרשויות לא הוציאו את פגר החמור מהכביש. עוד טען בא כוח המערער כי לא חלה על המערער חובה להישאר במקום בנסיבות העניין וכי רישום הנהיגה שלהם מוכיח כי לא נשקפת סכנה לציבור. עם זאת, החלטתו של השופט דסקין דחתה את הערעור והדגישה כי התנהגותו של המערער יצרה סיכון חמור למשתמשי הדרך. הם דחו את הטענות שהעלה המערער, וציינו כי עומדות בפניהם אפשרויות שונות להזהיר נהגים אחרים מפני המפגע וכי עזיבתם את המקום – גם אם דיווחו לאחר מכן – מהווה זלזול בבטיחותם של אחרים. יתר על כן, לדברי השופט, כוונת המחוקק העומדת מאחורי פקודת התעבורה הרלוונטית מחייבת גישה מחמירה לפסילת נהגים המעורבים בתאונות קטלניות כדי למנוע סכנות נוספות. השופט דסקין הכיר בנסיבות החריגות של המקרה ובמורכבויות האפשריות, והדגיש את הצורך בחקירה יסודית של האירוע. הם הגיעו למסקנה כי דחיית הערעור לא צריכה להפריע לתביעה לזרז את החלטתה בהעמדה לדין של המערער וכי יש לפתור את הסוגיות המורכבות העולות מתיק זה במשפט. ההחלטה לקיים את הפסילה המנהלית התקבלה על יסוד הקביעה כי מתן אפשרות למערער להמשיך לנהוג מהווה סיכון משמעותי לשלום הציבור.