תא"מ 47900-10-12

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת עסק שהשכיר ציוד צילום הכולל מצלמות ומבנה, הגישה תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת על כך שסירבה לפצות אותה בגין נזקים שנגרמו לה במהלך אירוע גשם שגרם לנזקי מים למבנה ולמצלמות שהושארו בתוכו. נקודות המחלוקת העיקריות היו שיעור הנזק למבנה לפי ערכי ההקמה לעומת ערכי השיפוי, הניכוי שביצעה חברת הביטוח בגין ביטוח חסר, שיעור הפיצוי בגין מצלמות שניזוקו והקטנת הנזקים עקב אי הפחתתו הנטענת של התובעת. בית המשפט פסק לטובת חברת הביטוח בעניין הנזק למבנה, וקבע כי התובעת לא הייתה זכאית לערכי הקמה משום שלא תיקנה את הנזק ומשום שהפוליסה לא ציינה במפורש את תחולת ערכי ההקמה במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי חברת הביטוח פעלה כדין בכל הנוגע לביטוח חסר, דבר שהביא לניכוי של כ-45% מפיצויי התובע בגין נזקי רכוש, שכן התובע לא הוכיח כי סכום הכיסוי הביטוחי התבסס על הערכה של הנתבעת. באשר לנזק למצלמות, צידד בית המשפט בפרשנותה של התובעת לנוסח הפוליסה, לפיה הפיצוי יתבסס על רכישת פריט חדש "הקרוב ביותר" לפריט שניזוק. בית המשפט קבע כי הבחירה של התובעת במצלמות חלופיות הייתה ראויה ועונה על ההגדרה הקבועה בפוליסה. עם זאת, נמצא כי חברת הביטוח סירבה בצדק לפצות את התובע בגין כרטיסי זיכרון חדשים, שכן הפוליסה כיסתה את המצלמות בלבד. בהתחשב בהשתתפות עצמית שלא הופחתה בתחילה, קבע בית המשפט כי חברת הביטוח חייבת לתובע 18,000 ₪ נוספים עבור ציוד המצלמות. בית המשפט דחה את טענת חברת הביטוח כי התובעת לא הצליחה לצמצם את הנזק למצלמות ולא מצא כל ראיה לכוונת מרמה מצד התובע. גם הדרישה לתשלום עבור שכירת מצלמה חלופית נדחתה, שכן הפוליסה לא כיסתה נזקים תוצאתיים. בנוסף, בית המשפט פסק לתובע את מלוא ההוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪, וקבע כי חברת הביטוח לא הפעילה שיקול דעת ראוי בטיפול בתביעה. חברת הביטוח חויבה לשלם לתובע סך של 18,000 ₪, הצמודים לריבית ממועד הגשת התביעה.