בש"א 1333/06

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי טענת המבקש לזכות במקרקעין נדחית. תביעת המשיב לפינוי ופינוי מהמקרקעין מוצדקת ותעמוד. בית המשפט נעתר לבקשת המשיב להסיר את התואר. טענות המבקשת כי אין ראיות בכתב לפלישתם, ועל כן יש לדחות את התביעה, נדחות. בית המשפט מקבל את ראיותיו בכתב של המשיב – לרבות שרטוט של המקרקעין הנדונים – כמספיקות כדי להמשיך בתביעה. באשר לבקשת המבקש למתן רשות להתגונן מפני התביעה, היא מתקבלת משני טעמים בלבד. ראשית, על יסוד העובדה שהמקרקעין הנדונים אינם שטחו של המשיב, מחלוקת שבית המשפט לא יכריע בה בשל הסכמת שני הצדדים להציג טיעונים נוספים בנקודה זו. שנית, רשאי המבקש לטעון כי המשיב עושה שימוש לרעה בזכותו. בית המשפט סבור כי השימוש שעשה המבקש במקרקעין – הצגת מקרר, דוכן עיתונים ודוכן חטיפים – אינו סביר, ועל כן דוחה טענה זו. גם טענת המבקשת כי הימנעותו של המשיב מלהתנגד לשימוש במקרקעין במשך תשע שנים משמעה הסכמה, נדחית. בית המשפט מכיר בניסיונותיו החוזרים ונשנים של המשיב ליצור קשר עם המבקש, לרבות בקשה בכתב להסרת הדוכנים, תלונה במשטרה ודרישה לפינוי. למבקש, בהיותו בעל רשות ללא תמורה, אין זכות במקרקעין. עצם הגשת תביעה זו נחשבת לשלילת כל רישיון קודם שהמבקש סבר שיש לו. המבקש רשאי להציג את טענותיו בדבר ניצול לרעה של זכותו, אך טענות אחרות – לרבות טענות של חוזה אחיד עם הוראות מפלות – יועלו בתביעה נפרדת, ללא כל בסיס במקרה זה. על המבקש לשאת בהוצאות המשיב, בסך 2,000 ₪.