ת"א 65585-07-18

תקציר

התובעת, בעלת חנות, טוענת כי הנתבעת, דיירת מוגנת של החנות, הפרה את הסכם השכירות בכך שהשכירה את זכויותיה לאחותה. התובעת מבקשת לבטל את הסכם השכירות המוגנת ולפנותה של הנתבעת, וכן לחייבה בתשלום דמי שכירות ראויים. הנתבע, מצידו, הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי התובע פעל בחוסר תום לב והפר את חובת האמונים שלו כאשר הציג עצמו כמתווך לסייע במכירת החנות ולאחר מכן רכש את החנות בעצמו במחיר נמוך יותר. השופט דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. באשר לטענת התובעת, קבעה השופטת כי הנתבעת לא השכירה את החנות לאחותה אלא רק אפשרה לה להשתמש בה באופן בלעדי, דבר שלא הפר את הסכם השכירות. השופטת מתחה ביקורת על עדותו של התובע על היותה מתחמקת ולא משכנעת, מה גם שהתובע לא הצליח להסביר סתירות בדבריו. כמו כן, הדגישה השופטת כי האיסור בהסכם השכירות על שכירות משנה אינו חל על שוכרים מוגנים. הנתבעת ואחותה אישרו שתיהן כי לא שולם תשלום עבור השימוש הבלעדי בחנות, והשופט מצא את עדותן אמינה. אשר לתביעה שכנגד, קבעה השופטת כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי התובעת פעלה כמתווכת מטעמה או כי התקיימו ביניהם יחסי אמון מיוחדים. גם טענת הנתבע כי התובע סיכל מכירת הנכס תמורת 1.4 מיליון שקל לא הוכחה, והשופטת ציינה כי הנתבעת לא נקטה בצעדים הדרושים כדי לעגן את ההסכם הנטען בכתב. בנוסף, השופט לא מצא ראיות לנזק, כאשר חישובי הנתבע לגבי הנזק אינם עקביים. ככלל, קבעה השופטת כי התנהלות התובעת אינה מצדיקה את ביטול הסכם השכירות או פינוי, וכי על כל צד לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחתו.