עת"מ 6563-02-10

תקציר

פסק הדין פוסק לטובת המשיב וקובע כי יש לדחות את העתירה. הסיבה העיקרית להחלטה זו היא השיהוי המופרז בהגשת העתירה, שהיה כפול מפרק הזמן המותר בחוק. העתירה, שהוגשה ביום 3.2.2010, התייחסה להחלטה שהתקבלה ביום 20.10.2009, כאשר החוק מחייב הגשת עתירות בתוך 45 יום מיום ההחלטה הנדונה. טענת העותרים כי התגוררו עם בן זוגם, אזרח ישראלי, סותרת בתצהירים קודמים ובהצהרות הן של העותר והן של בן זוגם. השופט קבע כי זו לבדה עילה מספקת לדחיית העתירה. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי העותרת לא השלימה את הדרישות לקבלת אזרחות בהליך המדורג בחוק האזרחות, התשי"ב-1952. העותרת לא הצליחה להוכיח תקופה רצופה של ארבע שנים בה עמדה בדרישות בשל הפרעות שנגרמו עקב פעילות פלילית והליכים משפטיים לגירושין שיזם בן הזוג. עוד קבע השופט כי טענת העותר, כי מרכז חייהם היה בישראל, אינה מצדיקה אזרחות, במיוחד נוכח היעדר טעמים הומניטריים או קשרי משפחה בארץ. משכך, החליט השופט כי החלטת המשיב לשלול מהעותר את אזרחותו מוצדקת. העתירה נדחתה, והעותר חויב לעזוב את הארץ עד ליום 1.7.2012, תוך שהוא נושא גם בהוצאות המשיב, שנקבעו על 7,500 ₪.