עמ"נ 16/05

תקציר

ערעורו של המערער מתייחס לסיווגי ארנונה שהוטלו על נכסיהם על ידי עיריית אילת במשך מספר שנים. הערר מופנה כנגד שתי החלטות של ועדת הערר של העירייה. ההחלטה הראשונה, מיום 15.7.2004, נוגעת לשטחי החניה ודרכי הגישה של המערערת, ואילו ההחלטה השנייה, מיום 27.7.05, מתייחסת ליתר השטחים שברשות המערערת. המערערת טענה כי ועדת הערר שגתה בסיווגיה, דבר שהביא להעלאת הארנונה. לגופו של עניין, טען המערער כי הוועדה לא ביקרה בשטח החניה שלהם, דבר שהוביל להחלטה שגויה בדבר סיווג המס. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוועדה אכן ביקרה במקום. באשר לשטחים שאינם מיועדים לחניה, טען המערער כי יש לסווגם כ"קרקע תפוסה בגנים לאומיים", אך בית המשפט אישר את החלטת הוועדה לסווגם כ"קרקע תפוסה", שכן השימוש בקרקע אינו מתיישב עם הגדרת "שמורת טבע". בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בנוגע לדרכי הגישה ושטחי החניה, ולא מצא עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הוועדה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לעירייה המשיבה. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים והיא מיום 23.5.06.