ע"א 5958/15

תקציר

במקרה הנדון, הסוגיה המרכזית הייתה האם ועדה מקומית יכולה לחייב יזמים להמציא כתבי שיפוי בגין תביעות פיצויים פוטנציאליות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. עקרון חוקיות המינהל מחייב את הרשויות הציבוריות לפעול אך ורק בגבולותיהן המשפטיים. עיקרון זה חיוני כאשר פעולות עלולות לפגוע בזכויות הפרט, כגון הטלת חובות כספיים. חוק התכנון והבנייה מאפשר פיצוי לבעלי קרקעות בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות תכנון, איזון בין אינטרסים ציבוריים לזכויות קניין פרטי וצדק חלוקתי. עם זאת, החוק אינו מסמיך במפורש את הוועדות המקומיות להטיל חובות שיפוי על יזמים בגין פיצויים אלה. מספר פסקי דין בבתי המשפט התייחסו לנוהג, אך אף אחד מהם לא התייחס ישירות לחוקיותו. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי ללא הסמכה חוקית מפורשת, הוועדה המקומית אינה יכולה לאכוף דרישות שיפוי כאלה, שכן היא מטילה למעשה התחייבות כספית, הדומה למס, ללא גיבוי חקיקתי. החלטה זו מדגישה את הצורך בסמכות משפטית מפורשת כאשר גופים ציבוריים מטילים התחייבויות כספיות ומדגישה את עקרון החוקיות בפעולות מינהליות. בית המשפט הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בקובעו כי כל עיכוב בערעור על פרקטיקה זו גובר על הצורך הכולל בחוקיות בהתנהלות המינהלית. משכך, הורה בית הדין לערעורים לוועדה המקומית לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער.