ת"א 2523/07

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בדצמבר 2005, הגיש תביעה נגד הנתבעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעים לפצות את התובע; המחלוקת נוגעת לגובה הנזקים. בית המשפט פסק לתובע סכומי כסף שונים בגין מספר ראשי נזק. ראשית, בית המשפט פסק לתובע 12,000 ₪, בתוספת ריבית סטטוטורית, כפיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר. למרות שהתובעת הייתה בחופשת מחלה במשך חמישה חודשים בעקבות התאונה, היא חזרה לעבודה זמן קצר לאחר מכן ונעדרה במשך 40 ימים בלבד, במהלכם קיבלה את שכרה. בית המשפט גם פסק לה 10,000 שקלים נוספים כפיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר בעבר, בהתחשב בנכותה ובפגיעה שנגרמה לה. שנית, בית המשפט שקל פגיעה בכושר ההשתכרות העתידי של התובע. בית המשפט מצא כי בהינתן ששכרה של התובעת לא היה במגמת ירידה, ובהינתן יכולתה לחזור לעיסוקה הרגיל, הפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה היה 60% מהערך האקטוארי המלא. סכום זה חושב כ-155,300 ₪. שלישית, הצדדים הסכימו כי התובע ייפסק 18,513 ₪ בגין כאב וסבל, ובית המשפט הורה לנתבעים לשלם סכום זה, בתוספת ריבית. רביעית, בית המשפט פסק לתובע 7,500 ₪ כפיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, והוצאות נסיעה. סכום זה כלל את עלות הטיפולים הפסיכיאטריים והפסיכולוגיים הפרטיים, שמחציתם הורה בית המשפט לנתבעים לשלם (8,000 ₪), ואילו את מחציתם הנותרת תישא התובעת, שכן היא יכלה לקבל טיפולים אלה במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. בית המשפט דחה את תביעת התובעת בעלות המשקפיים שנטען כי נשברו בתאונה, בנימוק שלא היו ראיות מספיקות לכך שהמשקפיים הורכבו באותה עת, או שהיה צורך להחליפם כתוצאה מהתאונה. חמישית, בית המשפט פסק לתובע 15,000 ₪ כפיצוי גלובלי בגין הפסדי פנסיה. למרות שהתובעת חזרה לעבודה זמן קצר לאחר התאונה ושכרה עלה, בית המשפט סבר כי סביר שהתאונה תשפיע על הכנסותיה העתידיות של התובעת, ולפיכך על זכאותה לקצבת פנסיה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, ולהשתתף ב-13% בהוצאות המשפט שלה.