ת"א 30917-07-10

תקציר

התובע, עובד בחברת כוח אדם, תבע את מעסיקו ואת הישיבה בה שובץ לעבודה לאחר שכננת שהפעיל נפלה ונפצעה. בית המשפט מצא את שני הנתבעים אחראים להפרת חובת הזהירות שלהם כלפי התובע. הישיבה, שניהלה את המבנה בו אירעה התאונה והחזיקה בבעלותה את הכננת, לא דאגה לבטיחות הכננת ומקום העבודה, ולא סיפקה לתובע הוראות בטיחות ולא פיקחה על עבודתו. חברת כוח האדם של המעסיק כשלה בחובתה לוודא כי מקום העבודה אליו שלחה את עובדיה עומד בתקני הבטיחות. בית הדין ייחס 90% מהאחריות לישיבה ו-10% למעסיק. התביעה נגד צד שלישי, מפקח בטיחות שבדק את מבנה הישיבה, נדחתה מאחר שהמפקח אישר בטיחות של מבנה אחר, והישיבה לא הראתה לו את המבנה שבו אירעה התאונה. בית המשפט מצא כי התובע אינו אשם בתרומה לתאונה. בסוגיית הפיצויים פסק בית המשפט לתובע 98,500 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר, 7,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ועזרה בעבר, 190,000 ש"ח בגין הפסדי שכר עתידיים, 22,800 ש"ח בגין אובדן זכויות פנסיוניות, 15,000 ש"ח בגין עזרה עתידית ו-90,000 ש"ח בגין כאב וסבל, סה"כ 423,800 ש"ח. לאחר התחשבות בגמלאות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, הופחת הסכום ל-55,000 ש"ח. הישיבה חויבה לשלם 90% מהפיצויים, בניכוי החלק היחסי של גמלאות המוסד לביטוח לאומי, בסך 95,355 ש"ח, והמעסיק לשלם 10% מהנזקים, בניכוי חלקו היחסי בתגמולים, בסך 5,493 ש"ח. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. הודעת הצד השלישי נדחתה, ושולח ההודעה חויב לשלם לעורך הדין של הצד השלישי שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט אחרות.