תפ"ח 42094-10-14

תקציר

הנאשם, אברהם קשת, והמתלוננת, א.ז., הם חברים קרובים למעלה מעשור. ב-12 באוקטובר 2014 הגיע קשת לדירתו של א"ז בתל אביב ללא תיאום מראש, תקף אותו בסכין, שיסף את גרונו ודקר אותו מספר רב של פעמים. התקיפה גרמה לו לחבלות קשות, בהן חתך רוחבי בצווארו, חתכים בגבו, בחזהו ובזרועותיו, וכן סרעפת קרועה ושבר בצלע. עובר אורח, עמית אפל, התערב והציל את חייו של עז. קשת נעצר זמן קצר לאחר האירוע. המשפט התמקד בשאלה האם קשת סבל מ"הפרעת זהות דיסוציאטיבית" (DID) בעת התקיפה, שתפטור אותו מאחריות פלילית לפי סעיף 34ז לחוק העונשין. ההגנה טענה כי לקשת הייתה אישיות נוספת, "גדי", שביצע את העבירה בזמן שקשת היה במצב של אוטומטיזם שפוי, מנותק מהכרה ולא מסוגל לשלוט במעשיו. לתמיכה בטענה זו הציגה ההגנה הערכות פסיכולוגיות ועדויות עדים. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בקיומו של DID בקשת. עדויות המומחים של פרופ' אלי זומר ויאיר גוטליב, יחד עם הצהרותיו של קשת עצמו, היו סותרות, לא עקביות והתבססו על מידע לא אמין. בנוסף, מומחי התביעה, ד"ר אלכס אביב ואילנה מירקין, לא מצאו סימני הפרעות דיסוציאטיביות בקשת. השופט ציין כי טענת ההגנה לוקה בחוסר אמינות ואינה נתמכת בראיות מתועדות. בנוסף, בחן בית המשפט את תחומי העניין של קשת, ובהם האובססיה שלו למוות, אלימות וסמליות נאצית, וכן אוסף סכינים וחבל תלייה, דבר המצביע על מניע מתוכנן מראש לביצוע הפיגוע. מעשיו של קשת, לרבות הטעיה והגעתו המפתיעה לדירתו של א"ז, הצביעו גם על ניסיון מכוון לרצוח את א"ז. בסופו של דבר הרשיע בית המשפט את קשת בניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין ובהחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק. השופט הגיע למסקנה כי קשת אחראי באופן מלא למעשיו ודחה את טענת ההגנה לאוטומטיזם, ולא מצא ספק סביר לגבי אחריותו הפלילית.