עמ"ש 63262-01-14

תקציר

המערער טען כי יש לבטל את הצוואה עליה חתם אביו לפני מותו וביקש לתת תוקף לצוואה קודמת שחילקה את העיזבון שווה בשווה בינו לבין אחותו, המשיב. לטענתו, הצוואה המאוחרת פסולה בשל חוסר כשרותו המשפטית של אביו, השפעתה הבלתי הוגנת של המשיבה ומעורבותה בעריכת הצוואה. המשיב הכחיש את הטענות וטען כי המערער ויתר על עדותה של אשת אביו, עדת מפתח, ולכן יש לייחס לאי-עדותה משקל מלא. בית המשפט הסכים עם טענות המשיב ודחה את התביעה לפסול את הצוואה. בית המשפט קבע כי המערער לא הצליח להוכיח את חוסר כשירותו המשפטית של אביו, שכן הראיות הרפואיות ועדויות העדים אישרו את כשירותו. באשר להשפעה בלתי הוגנת, בית המשפט העדיף את גרסת המשיב לאירועים, ולא מצא כל ראיה לקשירת קשר או השפעה פסולה. עדותה של המזכירה, שסתרה את עדותו של המשיב, לא הייתה אמינה. זאת ועוד, המערערת לא הוכיחה את מעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה. בית המשפט דחה גם את תביעתה החוזית של המערערת, בה נטען כי המשיבה הסכימה לחלק את הירושה שווה בשווה. המשיבה לא חתמה על ההסכם, והתנהלותה והצהרותיה בעל פה לא הצביעו על התחייבות כזו. מאחר והצוואה הייתה תקפה, והמערער לא הוכיח התנהגות בלתי הוגנת מצד המשיב, נדחו גם תביעותיו החוזיות והנזיקיות. השופט שוחט המליץ לדחות את הערעור ולהטיל הוצאות ושכר טרחת עורך דין על המערער, החלטה שעליה הסכימו המשנה לנשיאה ענבר והשופטת שבח.