ת"פ 360/96

תקציר

הנאשם, אזרח ישראלי שעבר לארה"ב בשנת 1971, הואשם בארבעה סעיפים של קבלת הלוואות במרמה מבנקים, בכך שלא החזיר הלוואות קודמות כפי שהוסכם והשתמש בכספי ההלוואה החדשה למטרות אחרות. הנתבע טען כי מדובר בנוהג מקובל בארה"ב, וכי הבנקים הסתפקו בקבלת פוליסות ביטוח בעלות, שהציגו אותם כבעלי שעבוד ראשון. התביעה טענה כי מעשיו של הנאשם היו בלתי חוקיים, וכי הבנקים דרשו פירעון בפועל של ההלוואות הקודמות. עדים מומחים נקראו משני הצדדים להעיד על הפרקטיקה הבנקאית המקובלת בארה"ב. בית המשפט מצא כי מעשיו של הנתבע אכן היו בלתי חוקיים, וכי הבנקים דרשו פירעון בפועל. טענות הנתבע כי מדובר בפרקטיקה חוקית וכי הבנקים שבעי רצון אינן נתמכות וסותרות את חומר הראיות. עוד קבע בית המשפט כי הנאשם שיקר שוב ושוב במהלך החקירה והמשפט, וכי חתם על הסכם שיפוי חסוי עם חברת הכותרת, בו הודה במעשיו הפסולים. בית המשפט הרשיע את הנאשם בכל ארבעת סעיפי האישום של קבלת הלוואות במרמה בנסיבות מחמירות.