ס"ע 50913-07-11

תקציר

פסק הדין דן בהנחיות ובכללים המסדירים את הערכת תארים אקדמיים המתקבלים בחו"ל לעובדי מדינה בישראל. ההחלטה שלא להעניק לתובע, שלמד בשלוחה אוניברסיטאית זרה בישראל, תעודת שקילות היא כדין. זאת, משום שלמדינה יש סמכות לבחון באופן פרטני בקשות לשקילות והיא יכולה לסטות מהכללים הכלליים בנסיבות מיוחדות. במקרה זה, חוסר ידיעתו של התובע על לימודיו והתזה במהלך ראיון חוזר מצביע על כך שהתואר לא הושג בתהליך לימודים תקין ואינו מצדיק מתן תעודת שקילות. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבעת. על פי המשפט המנהלי, אל לבתי המשפט להתערב בשיקול דעתן של רשויות מנהליות אלא אם קיימת עילה מינהלית, וההחלטה שהתקבלה הייתה בלתי סבירה. פסק הדין דוחה גם את טענות התובעת נגד המועצה להשכלה גבוהה, וקובע כי המועצה היא גוף נפרד ממשרד החינוך ולא הייתה נתבעת במקרה זה. זאת ועוד, טענת התובעת בדבר הסתמכותה על חוזרי שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל אינה נתמכת בראיות. הראיונות שנערכו עם בוגרים, לרבות התובעת, במסגרת הליך הגשת הבקשה לתעודת שקילות, היו חוקיים ונחוצים בנסיבות אלה. ככלל, התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתעודת שקילות, וההחלטה לשלול ממנו תעודת שקילות הייתה סבירה ועמדה בכל דרישות המשפט המנהלי.