ה"ת 10031-02-24

תקציר

השופט אישר את התפיסה הזמנית של נכסי החשוד על ידי המדינה, וקבע כי המבקשים – בת זוגו ובתו של החשוד – לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי זכויותיהם בנכסים נרכשו בתום לב ובתמורה לתמורה. זכותם של המבקשים בנכסים נבעה מהסכם גירושין, אך השופט היה סקפטי לגבי התמורה שנקבעה בהסכם, במיוחד לאור העובדה שחלק מהנכסים הועברו ללא כל תמורה כספית נראית לעין. יתרה מכך, השופטת הטילה ספק בתום ליבם של המבקשים, וציינה כי הסכם הגירושין נחתם חודשים לאחר שנפתחה חקירה פלילית בעניינו של החשוד, ותנאים מסוימים בהסכם נקבעו לאחר שהחקירה כבר החלה. עוד ציינה השופטת כי אי רישום העברת הזכויות בטאבו במשך מספר חודשים לאחר פסק הדין לגירושין הוסיף ספק נוסף לטענות תום הלב של המבקשים. השופט הדגיש כי התפיסה הזמנית הייתה מידתית ביחס לחומרת החשדות - שכללו השלכה לא חוקית של פסולת ומרמה בהיקף של מאות מיליוני שקלים - והשפיעה רק על חלק קטן מנכסיו של החשוד. בקשת המבקשים להסיר את התפיסה נדחתה, והשופט החזיר את חומרי החקירה למדינה.