תא"מ 19545-09-16

תקציר

התובע, שרכש מנוע רכב משומש מהנתבעת, הגיש תביעה לאחר התקלה במנוע שמונה חודשים לאחר ההתקנה. המנוע נרכש מצד שלישי ויובא מחו"ל, והתובעת טענה כי נפל בו פגם נסתר. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי במנוע קיימת אי התאמה כהגדרתה בחוק המכר. השופט הגיע למסקנה כי התובע פנה לנתבעת במהלך תקופת האחריות - ששני הצדדים הסכימו כי אורכה שלושה חודשים - כדי לטפל בבעיות הביצועים של הרכב, אך הפגם לא התגלה אז וגם לא במוסך אחר שביקר בו בחודש מאי. עוד ציינה השופטת כי בדיקה ממוחשבת של המנוע לא העלתה כל בעיה. השופטת קבעה כי תעודת האחריות אינה מגבילה את זכויות הרוכש לפי חוק המכר, והקונה יכול לתבוע פיצויים בגין אי התאמה שאירעה לאחר תקופת האחריות. במקרה זה, המנוע שמתקלקל שמונה חודשים לאחר ההתקנה נחשב אי התאמה. השופט קבע כי התובע נתן לנתבעת ולצד השלישי הודעה על הפגם והזדמנות לתקן אותו, אך המנוע הוחלף במוסך אחר לפני שהספיקו לפעול על פיו. עם זאת, הנתבע והצד השלישי היו פטורים מאחריות באופן חלקי בלבד. השופטת ציינה כי היה על הנתבעת לבצע בדיקה יסודית של המנוע טרם התקנתו, כנדרש בחוק המכר ובתעודת האחריות של המנוע, ובדיקה מעמיקה יותר הייתה עשויה לגלות את הפגם. לפיכך, השופט הטיל על הצד השלישי אחריות חלקית לכך שלא בדק את המנוע לפני יצואו. הנזקים המבוקשים על ידי התובע כללו אובדן ימי עבודה, עלויות השכרת רכב, שכר טרחת חוות דעת מומחה, הוצאות בדיקת מעבדה, מנוע חדש ועוגמת נפש, אך השופט אישר אותם באופן חלקי בלבד. סכום הפיצוי הכולל – 27,500 ש"ח, הופחת ב-10% מאחר והתובעת לא אפשרה לנתבעת לבדוק את הרכב ולהציע פתרון. סכום זה, בצירוף הוצאות משפט, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, חולק שווה בשווה בין הנתבע לבין הצד השלישי.