עת"מ 1908/08

תקציר

העותר הגיש עתירה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים כנגד אגרת שילוט שגבתה משיבת הרשות המקומית בגין שנת 2008. המשיב ביקש לדחות את העתירה בנימוק שבית המשפט נעדר סמכות לדון בעניין וכי חל שיהוי מופרז בהגשת העותר. השופט הסכים עם המשיב בשני הסעיפים. ראשית, בעוד שהעתירה ערערה נומינלית על הודעת האגרה עצמה, טענותיה בפועל נגעו לסבירותו ולחוקיותו של חוק העזר העירוני העומד בבסיסו, שאושר על ידי שר הפנים. מאחר שסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות הרשות המקומית אינה משתרעת על אלה הטעונים אישור של שר הפנים, מצא בית המשפט כי אין לו סמכות לדון בערעורו של העותר. יתר על כן, העתירה הוגשה ארבעה חודשים לאחר פרסום הודעת האגרה, הרבה מעבר למגבלת 45 הימים הקבועה בתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין). ניסיונותיה של העותרת להצדיק שיהוי זה – התכתבות עם המשיב ופנייה למשרד הפנים – לא היו משכנעים, שכן העותרת לא פעלה באופן אקטיבי לאפיקי תיקון אלה, וממילא סך הזמן שהושקע בהם חרג ממסגרת הזמן הרגולטורית. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף הן מחוסר סמכות והן בשל השיהוי המיותר של העותר. העותר חויב לשלם את הוצאות והוצאות נוספות של המשיב, בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ צמוד.