רע"א 10771/04

תקציר

במקרה שלפניי ביקשו המבקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הוציא צו מניעה המונע שידור כתבת תחקיר על פרופ' אטינגר, גינקולוג המואשם באבחנות רפואיות מופרכות ובמתן טיפולים מיותרים למטופלות. טענות הכתבה התבססו על תלונות וחקירה שכללה מצלמה נסתרת. בית המשפט המחוזי מצא כי מתן צו מניעה מוצדק בשל ספק משמעותי ביכולתם של המבקשים להתגונן מפני תביעת לשון הרע, נוכח הראיות שהציגו שכללו חוות דעת של רופאים שלא היו מכריעות. חרף טענת המבקשים לעניין ציבורי, צידד בית המשפט בהגנה על שמו הטוב של המשיב בשל פוטנציאל הפגיעה. בערעור ביטל בית המשפט העליון את צו המניעה, תוך שהוא דבק בתקדים המעדיף את חופש הביטוי אלא אם ברור שהפרסום נעדר כל אמת או אינטרס ציבורי בר הגנה – קריטריונים שלא התקיימו במקרה גבולי זה. בית המשפט הדגיש כי הגנתם של המבקשים הייתה יותר מסתם "סרק", ומשכך, העלמת השידור טרם שידורו אינה מוצדקת. החלטה זו הדגישה את עליונותו של חופש הביטוי, גם כאשר הוא מתנגש עם ההגנה על המוניטין, אלא אם ההגנה על הפרסום משוללת יסוד בעליל. פסק הדין שיקף את האיזון המורכב בין זכויות מתחרות אלה, וקבע כי סעדים בגין לשון הרע, אם יוכחו, צריכים לבוא ולא למנוע פרסום.