ת"א 4186-10-20

תקציר

השופט דן בטענותיהם של שני תובעים שחתמו על הסכמי פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל בשנים 2010 ו-2012, בהתאמה, לרכישת חלקות קרקע לבנייה. ההסכמים היו אמורים להביא למסירת מגרשים מוכנים לפיתוח בתוך שלוש שנים, אך הדבר לא קרה בזמן. השופט קובע כי רמ"י והאגודה השיתופית האחראית על עבודות הפיתוח אחראיות לעיכוב ועליהן לפצות את התובעים. לתובע הראשון נפסק 294,500 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, ולתובע השני 160,600 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. שני התובעים מקבלים גם 10,000 ₪ כל אחד בגין עוגמת נפש. השופט קובע כי מנהל מקרקעי ישראל הוא האחראי העיקרי (80%) לעיכוב, ואילו החברה נושאת ביתר האחריות (20%). השופט דן גם בהתיישנות וטוען כי חתימת התובעים על הסכם פשרה אינה מונעת מהם לתבוע, שכן הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם. בנוסף, השופט דוחה את התביעה נגד המועצה המקומית וקובע כי אין הסכמה או הפרת חובה כלפי התובעים. התביעה נגד המועצה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם את שכר טרחתה.