בש"פ 4804/17

תקציר

במקרה זה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור, בעיקר בשל העיקרון המשפטי שאינו מאפשר ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי אלא אם הדבר הותר במפורש בחוק. בית המשפט חזר על ההבדלים המשמעותיים בין סדר הדין האזרחי לפלילי, והדגיש כי ערעורים בתיקים פליליים מוגבלים לפסקי דין סופיים, למעט במקרים נדירים ומפורטים המפורטים בחקיקה כגון סוגיות הנוגעות לפסילת שופטים, חומר חקירה או ענייני מעצר. בית המשפט הדגיש את חשיבות ייעול ההליך הפלילי ומניעת עיכובים הנגרמים כתוצאה מהתדיינות מפוצלת. יתר על כן, הוא הסביר כי בעוד שבג"ץ יכול לבחון מקרים חריגים הנוגעים לסוגיות שיפוטיות מהותיות או עניינים המסתכנים בנזק בלתי הפיך, הוא מקיים בדרך כלל את הכלל נגד ערעורי ביניים כדי לשמור על יעילות שיפוטית. במקרה ספציפי זה ביקש המערער סעדים חלופיים, לרבות ביטול כתב האישום וזימון עדי תביעה לחקירה, שאף אחד מהם אינו קשור במישרין להחלטה הניתנת לערעור כמסווגת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט לא מצא טעם בערעור על הבקשה לזימון עדים, שכן חקירות אינן מחייבות בדרך כלל איסוף ראיות חדשות מכוח דיני ביניים פרוצדורליים. ככלל, בית המשפט אישר כי ניתן להתייחס לעניינים אלה בערעור על פסק דין סופי ודחה את בקשת המערער להתערבות מיידית בערעור.