ע"פ 6819/01

תקציר

המערער, שהתגורר בשר-ישוב, היה נשוי לדלילה גרשוני. בשנת 1999 רצתה דלילה להתגרש ועברה להתגורר במטולה. המערער המשיך לקיים קשרים הדוקים עמה ועם ילדיהם. התברר כי דלילה ניהלה מערכת יחסים ארוכת טווח עם אדם בשם אהוד, דבר שהמערער חשד בו אך היא הכחישה. ביום 17.10.99 עקב המערער אחר רכבו של אהוד ונתקל בדלילה בשדה התעופה דב, שם הודתה בפרשה. דלילה סירבה לחזור אל המערער ואף איימה להתקשר למשטרה. למחרת הם נפגשו בשאר-ישוב. המערער דקר את דלילה מספר רב של פעמים בסכין אותה נשא בדרך כלל. הוא לא עצר גם כשהיא נמלטה, והשכנים נאלצו להתערב. דלילה מתה מפצעיה. המערער הורשע ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין והוגש עליו ערעור. הסוגיות העיקריות היו האם המערער פעל בכוונה תחילה ואם מצבו הנפשי בעת הדקירה מהווה הגנה. בית המשפט פירט את האירועים שהובילו למפגש הטרגי בשר-ישוב ומצא כי טענת המערער להתגרות נעדרת כל יסוד. נפסק כי המערער ידע שאשתו אינה מעוניינת עוד להיות עמו, והמפגש בשדה התעופה, אף שהיה כואב, התרחש שעות ספורות לפני הדקירה. בית המשפט קיבל את טענת התביעה כי מצבו הנפשי של המערער לא פגע ביכולתו לגבש כוונה או לשלוט במעשיו וכי ההריגה הייתה מתוכננת מראש. בנוסף, נדחתה חוות הדעת של מומחה ההגנה לפיה המערער סובל מהפרעה דיסוציאטיבית. השופטים דחו פה אחד את הערעור, ואישרו את גזר דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. השופט רובינשטיין הרחיב את מושג ההתגרות ואת המבחן האובייקטיבי, תוך שהוא מדגיש את קדושת החיים ואת תפקידו של המבחן האובייקטיבי בשמירה על נורמות וערכים חברתיים.