סע"ש 27249-03-19

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת במשך שמונה שנים ושמונה חודשים כמרכיבה אלקטרונית ומדריכה, תבעה את הנתבעת בגין תשלומים שונים שלדעתה היא זכאית להם. אלה כללו פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, פיצוי בגין אובדן תשואה בקרן הפנסיה, גמול שעות נוספות, דמי מחלה, דמי חגים, דמי הבראה ופדיון חופשות. הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא היה שכיר אלא קבלן עצמאי ולכן אינו זכאי לתשלומים. בית הדין בחן את מערכת היחסים בין הצדדים על פי המבחנים שהותוו בפסיקה וקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד. משכך, הייתה זכאית התובעת לחלק מהתשלומים לה טענה. אלה כללו פיצויי פיטורים, שחושבו על פי התעריף השעתי ששולם לתובע, והסתכמו ב-50,427 שקל; פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 5,415 ש"ח; פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - רכיב תגמול (מעסיק), שהסתכם ב-27,047 שקל; דמי הבראה בסך 7,478 שקל; ופדיון חופשות בסך 14,835 שקל. תביעותיה של התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, דמי מחלה ודמי חגים נדחו. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 148,791 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.