עת"מ 506-06-14

תקציר

חמש עתירות הוגשו על ידי בוגרי תואר ראשון במשפטים, שלא עברו את בחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין, שערערו על הליך הבחינה וביקשו להתערב בשיקול דעתה של ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין. העותרים העלו מספר טענות כלליות, ובהן חוסר תום לב, חוסר תוקף של המבחן כולו והיעדר הנמקה בהליך ההשגה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי הן אינן מבוססות ואינן קשורות לגופן של השאלות הספציפיות. בית המשפט הבהיר את הנורמות המנחות את התערבותו בשיקולי הוועדה, והדגיש כי לוועדה שיקול דעת רחב וכי אל לו לבית המשפט להחליף בקלות את שיקול דעתו המקצועי. היא צריכה להתערב רק כאשר יש פגמים בשיקול הדעת של הוועדה, כגון השפעה של שיקולים זרים. באשר לשאלות ספציפיות, בחן בית המשפט את טענות העותרים ולא מצא עילה המצדיקה התערבות בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. נפסק כי השאלות היו בדרך כלל ברורות ונפלו בגדר סמכותה של הוועדה, וכי פרשנותם של העותרים חייבה לא פעם הוספת נתונים עובדתיים שאינם קיימים בשאלות, דבר שאינו מותר. בית המשפט דחה גם את הטענות כי שאלות מסוימות התבססו על הוראות לא ברורות או מופרזות, וקבע כי ההוראות עולות בקנה אחד עם התקנות הרלוונטיות. כמו כן, בית המשפט אישר את החלטות הוועדה בשאלות ספציפיות, והדגיש כי הן התבססו על פרשנויות סבירות ונפלו בגדר חומר הבדיקה. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את כל העתירות, והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.