עע"מ 1010/98

תקציר

פסק הדין משרטט את הראיות וההצדקות הרבות להענקת משמורת לשני ילדים שהוריהם מתגרשים לאביהם על פני אמם. השופט מציין כי אף שאף אחד מההורים אינו מועמד מתאים, האב הוא הרע במיעוטו. בקבלת החלטה זו, מדגישה השופטת את חשיבות השמירה על האחים יחד, שכן הקשר ביניהם נחשב בריא וחיוני להתפתחותם הרגשית. מפורטים חוסר היעילות ההורית של האם, כגון חוסר הקשר הרגשי שלה עם הילדים והתעללות פיזית. השופטת מתייחסת גם להמלצות המומחים פה אחד לטובת האב, תוך הדגשת האובייקטיביות וההסתמכות על נתונים רבים שנאספו לאורך שנים, לעומת חוות הדעת הסובייקטיבית של המטפל של האם, שלא היה לו כל מגע עם הילדים או האב. בנוסף, השופטת מציינת כי משמורת האב היא לטובת הילדים, למרות חסרונותיו, שכן התארכות הליך קבלת ההחלטות תגרום לפגיעה נפשית נוספת בילדים. פסק הדין נועד להביא ליציבות ומסיק כי סביר יותר שהאב יבטיח את רווחת הילדים ואת המשך הקשר עם אמם. השופטת מדגישה גם את זכותם של ילדים במשפחות מופרדות לקיים יחסים משמעותיים עם שני ההורים. הערעור על ההחלטה נדחה, והאם נדרשת לשאת בהוצאות המשפט של האב.