ת"א 5078-08-07

תקציר

התובע, זאדה, תבע את הנתבעים – קק"ל, מינהל מקרקעי ישראל, עמידר, בני הזוג רוסו, עו"ד נבו והמתווך דקל – להכיר בזכויות החכירה שלו בחלקת קרקע שרכש מרוסו. לחילופין, ביקש זאדה פיצוי כספי מהנתבעים על כך שהטעה אותו לחשוב שהוא רוכש את כל המגרש, כשלמעשה רכש רק רבע ממנו. השופט פתח וציין כי טענותיו של זאדה חסומות בזמן תחת חוק ההתיישנות. עילת התביעה של זאדה להכרה כחוכר של החלקה כולה עברה את מגבלת 25 השנים ולא ניתן היה לדחותה. לגבי תביעת הנזיקין לפיצויים, הסכימה השופטת עם הנתבעים כי מגבלת 10 השנים חלפה וכי זאדה לא הציג נימוקים משכנעים לדחיית מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות. עם זאת, השופט הרחיב לגופו של עניין, ודחה את טענתו של זאדה כי רכש זכויות בחלקה כולה. הראיות הראו כי ריקרדו - שממנו רוסו, ולאחר מכן זאדה, רכשו את הנכס - רכש רק זכויות ברבע מהחלקה. השופט מתח ביקורת על עדותו הלא מהימנה והבלתי הגיונית של זאדה וקבע כי הוא לא הוטעה על ידי הנאשמים להאמין שהוא רוכש את החלקה כולה. בהתייחסה לסוגיית הנזק, ציינה השופטת כי מאחר שתביעותיו של זאדה היו קצובות בזמן ולא נקבעה כל עוולה, הדיון בנזיקין נדחה. עם זאת, השופט העיר בקצרה כי זאדה לא הצליח להוכיח את נזקו הנטען. קק"ל ורמ"י דרשו לפנות את זאדה משלושה רבעים מהחלקה, אך השופט פסק לטובתו של זאדה וציין כי יש לו זכויות חכירה בכל החלקה במושאא – סוג של בעלות משותפת שבה הזכויות של כל אחד מהבעלים משתרעות על הנכס כולו, אם כי חלקם אינו מוגדר. לכן לא ניתן היה לפנות את זאדה. עם זאת, השופט פסק לטובת טענת קק"ל ורמ"י כי זאדה שילם להן דמי שימוש הולמים עבור שימושו הבלעדי בשלושה רבעים מהחלקה בשבע השנים שקדמו לתביעה שכנגד. דמי השימוש השנתיים נקבעו על 4,970 שקל לכל אחת משבע השנים, בהפרשי הצמדה וריבית. זאדה חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 150 אלף שקל, שהתחלקו שווה בשווה בין הנאשמים. בני הזוג רוסו חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 שקל, שהתחלקו שווה בשווה בין קק"ל, רמ"י ועמידר. בנוסף, ישלמו בני הזוג רוסו הוצאות משפט בסך 10,000 שקל לעו"ד עמירם איילון, נגדו הגישו הודעת צד ג'.