ת"א 67756-12-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה אזרחית בדבר תשלום דמי שימוש בחלקת קרקע בבעלות התובעים, בה השתמשו הנתבעים לכאורה ללא אישור. המחלוקת העיקרית נוגעת לחלקה המזרחי של החלקה, שבו נמצאו מבנים רבים. התובעים טענו כי על הנתבעים לשלם דמי שימוש עבור החלקה כולה, ואילו הנתבעים הודו כי השתמשו רק בשלושה מבנים בחלק המערבי. בית המשפט בחן את היקף השימוש המיוחס לנתבעים, את דמי השימוש הראויים ואת התקופה בגינו יש לשלם אגרות אלה. באשר להיקף השימוש, מצא בית המשפט כי הנתבעים לא חכרו את חלקה המזרחי של החלקה, וכי התובעים לא הבאו ראיות מספיקות להוכיח אחרת. אספקת המים והחשמל למבנים באותו אזור לא נחשבה כראיה מספקת לאחריות הנתבעים לכל החלק המזרחי. לפיכך, הנאשמים חויבו רק עבור השטח המערבי, המסתכם בכ-8.4 דונם. תקופת השימוש בה היו אחראים הנתבעים נקבעה בין השנים 2012 ל-2018, שכן הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שפינו את המבנים בשנת 2016, כנטען. המומחה שמונה על ידי בית המשפט סבר כי דמי השימוש הראויים לשימוש בקרקע חקלאית, מבלי להתחשב בפוטנציאל לשינוי הייעוד, עומדים על 50 אלף שקל לדונם. בית המשפט קיבל חוות דעת זו ואימץ גם את השיעור המוצע של המומחה של 5% כדמי שימוש שנתיים. על פי חישובים אלה, נדרשו הנתבעים לשלם 143,178 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עבור התקופה שבין 2012 ל-2022. בנוסף, בית המשפט הכריע בטענותיהם של שלושה תובעים אשר חדלו לכאורה להיות בעלי זכויות במקרקעין במהלך שנת 2018. בית המשפט קבע, כי מאחר שהתביעה הייתה בגין דמי שימוש בתקופה שבה היו להם זכויות, תובעים אלה יכולים לתבוע את האגרות. בקשות התובעים להוצאות השבת הקרקע ותיקון השטח הרשום נדחו מחוסר כשרון וראיות רלוונטיות. בסופו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 143,178 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 27,000 ₪, בתוך 60 יום.