ע"ע 1459/02

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לעקרונות חופש התנועה וגינה החרמה בלתי חוקית של דרכונים מעובדים זרים. היא הדגישה את מיגור כינויי הגנאי כמו "נמלטים" לעובדים זרים וקראה ליחס אנושי וצודק שישקף את ערכיה האתיים והדמוקרטיים של ישראל. בית הדין הדגיש את הצורך בנהלים ברורים בנוגע לטיפול בדרכונים של עובדים זרים, והדגיש כי על המעסיק לקבל הסכמה מפורשת ומרצון מהעובדים בטפסים כתובים ומובנים טרם שמירת דרכון. מעסיקים אינם יכולים לעכב דרכונים ללא הסכמה ועליהם להחזירם מיד על פי בקשה. בית המשפט קבע כי אין לקשור בין מסירת כתובתו של עובד זר לבין מסירת דרכונו והבהיר כי יש לבחון כל דרישה באופן עצמאי לגופה. הוועדה דנה בנאותות דרישת ערבות מעובדים זרים, והדגישה כי להיות זר לא צריך להצדיק דרישה כזו באופן אוטומטי, אלא אם כן תנאים ספציפיים מצדיקים זאת. הדו"ח הדגיש את תפקידה המגן של הרשות השופטת בשמירה על זכויותיהם של עובדים זרים, ודחק בבתי המשפט להקל על גישתם של אנשים פגיעים ופגיעים אלה לעשיית צדק באמצעות שמירה על גישה פרוצדורלית מאפשרת. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת העובד הזר, דרש להחזיר את דרכונו ללא תנאי ולפסוק שכר טרחת עורך דין שישולם על ידי החברה בתוך תקופה שנקבעה.